החלטה בתיק מ"ת 52296-06-12

המשיב, מאור חרזי, לוקח אחריות וקושר עצמו במסגרת חקירה וגם בפניי לאירוע המיוחס לו בכתב האישום.

על פי האירוע המתואר, ביום 24/06/12 בשעות אחר הצהריים, בראש העין, פסע הקטין ב.ח. יליד 1994 על הכביש בדרכו לתחנת אוטובוס שמול מאפייה. באותה העת, נהג המשיב ברכבו מסוג טויוטה קורולה והעיר למתלונן על הליכתו בכביש שלא על המדרכה. תשובת המתלונן לא הייתה לרוחו של המשיב והמשיב המשיך ונסע ברכבו ועזב את המקום. לאחר מס' דקות חזר המשיב בדרכו לתחנת האוטובוס בה המתין המתלונן, כשהוא מצויד בידו בלבנת אבן משתלבת. פנה אל המתלונן, ותקף אותו בכך שהכה בפניו ופצע אותו באופן שנגרמו לו חתכים עמוקים בגבת עין שמאל ובאפו, שאלו חבלות של ממש.

במצורף לכתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

על פי הבקשה, המדובר בתקיפה ברוטאלית של המשיב ללא סיבה נראית לעין, כי יש הודיה באותו אירוע, תמונות החבלות על פניו של המתלונן ובנסיבות אלו, קיימת תשתית ראיות לכאורה מספקת.

הסנגוריה מודה בקיומה של תשתית כאמור.

עילת המעצר מושתתת על המסוכנות ועל החשש לפגיעה בביטחון הציבור בכלל וביטחון המתלונן, מסוכנות שמתעצמת בהתחשב בביצועה במקום הומה אדם, תקיפה ללא כל סיבה סבירה נראית לעין ופציעה שהצריכה טיפול רפואי בבית חולים הנתמכת בתעודה רפואית.

הסנגוריה הסכימה כי קיימת עילת מעצר בגין המעשה המתואר.

התביעה מציינת בבקשה כי למשיב הרשעה קודמת בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש מיום 28/05/06 וכן הרשעה בתיק של החזקת סמים. לעניין זה גם הוצג לי גיליון הרשעות קודמות, לפיו עבירת הסמים היא מבית דין צבאי מחוז מרכז, ואילו ההרשעה בגין עבירת התקיפה לפי סעיף 380 היא מבית משפט שלום בתל אביב, גזר דין מיום 28/05/06, שם הוטל עונש מותנה.

עמדת התביעה היא כי בנסיבות האמורות - חומרת המעשה, הקלות הבלתי נסבלת שבה בוצעה העבירה, השימוש באבן כדי לפגוע בפניו של אדם ללא כל קינטור, כי קמה הצדקה להורות על מעצר עד תום ההליכים.

התביעה לא מתעלמת מהאמור בתסקיר, מציינת כי המדובר במי שמתקשה לקבל סמכות, כי המדובר במי שהיה מעורב גם בעבר בעבירות אלימות, כי יש חשש ממשי לחוסר שליטה בכעסים, כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות, ובנסיבות אלו אין לתת אמון במשיב ובפרט שגם הוריו המוצעים כמפקחים וערבים, הביעו אכזבה ממעצרו ומסרו כי סבורים היו שבשנה האחרונה חווה תהליך של התייצבות וסברו כי אינו משתמש הוא בסמים.

על פי אלו וכאשר גם ההורים לא היו מעורים בחייו בעת האחרונה ולא שיתפם בקשייו, עתרה התביעה למעצרו עד תום ההליכים, תוך הסתמכות על פסיקה, בין השאר על בש"פ 6855/11.

ב"כ המשיב, עו"ד גיל בעיאר, סבור שראוי לתת למשיב שעומד בפני נישואין, לוקח אחריות ומביע חרטה עמוקה, הזדמנות ולהורות על שחרורו במעצר בית בפיקוח וגם תוך איזוק, עתר הוא לאימוץ המלצת שירות המבחן, אינו מקל בחומרת המעשה ונסיבותיו, אך טוען כי גם במקרה זה ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור בערובה.

אשר לי, המדובר במקרה חמור, בו בלא שום סיבה סבירה הנראית לעין, המשיב שבפניי, אדם צעיר, לקח את החוק לידיו, נטל בידו אבן, חבט במתלונן וזאת בין אם המתלונן קילל אותו, עלב בו או עשה תנועה מגונה לעברו ובין אם לאו.

לטענת המשיב, חווה הוא השפלה כאשר לדבריו המתלונן העליבו, פגע בהוריו ולא יכול היה להבליג.

המתלונן, לאחר שעיינתי בהודעותיו, לא מאשר זאת. לדבריו, לא אמר דבר, לא העליב ולא קילל.

אין בדעתי לקבוע ממצאים במחלוקת זו, זה ממילא ייעשה בהמשך. אך מתייחסת אני לכך וחוזרת שוב כי בין אם הייתה אמירה מעליבה ובין אם לאו, תגובתו של המשיב היא תגובה לא הולמת בלשון המעטה וחסרת כל פרופורציה למעשיו או התנהגותו של המתלונן.

לגופו של עניין, נס הוא שהאירוע הסתיים בלא נזקים חמורים יותר, ונס גדול עוד יותר הוא שלא הייתה מושלכת בקרבה סכין כלשהי, שאז לא ניתן לשער איך היה מסתיים אותו מפגש.

על אף זאת, בהתחשב באמור בתסקיר של שירות המבחן, כאשר המשיב לוקח אחריות, בכל מקום חוזר הוא על אותה חרטה שנשמעת כנה, מצר על מעשיו וכאשר הוריו מתחייבים לשמור עליו שמירה רצופה, וכך גם אחותו, ניתן להשיג את מטרות המעצר גם באופן פחות פוגע מאשר השמתו של המשיב כבר עתה מאחורי סורג ובריח.

מעצר בית בפיקוח 24 שעות ביממה אינו קל ערך, ולטעמי יביא את המשיב מהר יותר להבין עד כמה פסול המעשה שעשה.